מה בין טיול משפחות במדבר לתרבות ארגונית?

זה התחיל בחברה שכתבה לי לפני חודש: "אתם מצטרפים לטיול ג'יפים במדבר? מתגבשות כמה משפחות". ועל אף שכל הקולות בראש זועקים אליי באור אדום בוהק – "מה לנו ולטיול ג'יפים? אנחנו לא מכירים את המשפחות... זה ישתה לנו את כל חוה"מ ויש מלא דברים לעשות... שלא לדבר על זה שזה ארבעה ימים במדבר בתנאי הארד קור ובלי מקלחת? סירייסלי? ואין לנו בכלל ג'יפ!" אבל איכשהו האגודל הקליד – באים! אז מה הפך טיול ג'יפים במדבר (של קבוצה של אנשים וילדים שחלקם לא הכירו לפני) להשראה ארגונית? 1. מטרה ברורה – כולם באו ליהנות משילוב של טיול מהנה בשטח, זמן משפחתי וחברה טובה. 2. מנהיגות והובלה, ומתן תחושת בטחון – אדם אחד שהכיר את כולם, תיאם ציפיות, בירר, שאל והקשיב ברגישות ותכלל את הדברים. 3. תוכנית עבודה מסודרת ועקרונות ברורים – ג'יפים במסלולים מותאמים למשפחות, לוחות זמנים לכל יום, בחירת מקומות הלינה, ובחירת שניים-שלושה אנשים לצוות ההיגוי והחשיבה שמוביל את הספינה. 4. מרחב התלבטות, שיתוף ויוזמה – המשפחה שמבינה בבשר התנדבה לדאוג לבשרים, המשפחה עם מיומנויות השטח והניסיון דאגה לציוד כללי ששיפר את השהות של כולם בשטח, אלו עם הילדים הגדולים דאגו לאלו עם הילדים הקטנים, ואלו שהגיעו קלולס כמונו – התקבלו ללא ביקורתיות והשתלבו במשימות הכלליות. 5. שקיפות ושיתוף – כשעלו דילמות הן נידונו בפורום רחב. כולם הביעו דעתם והתקבלה החלטה לאחר שהציגו את כל האפשרויות בידיעה ברורה שיש אדם אחד שבסוף מקבל את ההחלטה. 6. חדוות עשייה – כל אחד הביא לידי ביטוי את היכולות שלו, לכל אחד היה מקום, וכל אחד גם ידע לא להתערב איפה שהוא לא מועיל (כמונו, למשל). פתאום זה נחת עליי בנסיעה חזרה הביתה - ההתנהלות היתה מופתית. ממש השראה ארגונית. ועבורי, זאת שטיול ג'יפים בשבילה הוא לא בסדרי העדיפויות באופן כללי, שמעדיפה מקלחת כל יום, וחול ברמה עקרונית עושה לה צמרמורת – זה הפך אפשרי, בזכות האנשים והיכולת הארגונית של "המבצע" הזה. זה גם היה תרגול לא רע בכלל בלשחרר, להתמסר ולתת אמון. הולכת להצטייד לטיול הבא. יאללה ביי.